הבתים של בני איפוגאו
לאסקימוסים או לאינואיטים של אלסקה יש את האיגלו. לעמים הילידים של חצי הכדור המערבי או אלה הידועים יותר כ'אמריקנים אינדיאנים' יש את הטיפי או ויגואם. ואילו בהרי הקורדילרה של הפיליפינים לאיפוגאו יש בקתות ייחודיות.
ישנם ארבעה סוגים של בתים: כאלה הנחשבים כמקום מגורים זמני במהלך עונת עיבוד האורז והם:
1. Abong – בקתה הנבנית ישירות על הקרקע ואילו
2. Inappal כמו עולה מהקרקע אולם בשל קשיים כלכליים, מבנים אלה הופכים בסופו של דבר למגורי הקבע. בית משפחה קבוע ועמיד יותר נקרא
3. Bale . בדרך כלל מדובר בבית עם חדר אחד ועם עליית גג המשמשת כמקום אכסון , אפשר לתארו כמבנה בעל צורה של פירמידה הנתמך על ידי ארבעה עמודי עץ הנקראים tukod. בחינה מדוקדקת יותר מגלה בית מגורים שתוכנן הנדסית בצורה גאונית ומסוגל לעמוד באסונות טבע כמו טייפונים ואפילו רעידות אדמה. הבית בנוי מקורות עץ מקומי אשר מגורזים , מקובעים ונקשרים יחד מבלי להשתמש במסמרים, יתדות או ברגים. המבנה משמש כמקור אחסון לאורז שנקצר ולאלי האורז ולפעמים גם כמקום קבורה ,
4. Alang או האסם, נבנה בקרבת שדות האורז. המשפחות מהמעמד הגבוה הן היחידות שיש להן מבנים כאלה.
הבית של בני איפוגאו, בדומה ליחידת דיור מסוג סטודיו, הוא מבנה בעל חדר אחד שיש לו פונקציות רבות ובו המשפחה כולה- האב, האם והילדים שעדיין לא הגיעו לגיל בגרות- גרים, אוכלים, מבשלים ואוכלים. הבתים נבנים על ידי הנגרים המקומיים הנקראים Munhabat, ונחשבים לפלא ארכיטקטוני בפני עצמו. הנגרים המקומיים משתמשים בגרזן משלהם המכונה wahe לחטיבת העצים, ובסליל של חוטים הנקרא paltik הטבול בתוך תמיסת צבע באמצעותו הם מסמנים קווים ישרים לחיתוך וניסור העץ. הנגרים משתמשים בשיטה חכמה כדי להאריך את מידות האורך והרוחב: הם משתמשים במרחק שבין קצה זרוע אחת לשנייה. שיטה זו הנקראת בשפה המקומית dopah נמצאת בשימוש האיפוגאו מזה דורות רבים. אורכה של היחידה בין 1.2 ל 1.5 מטר. שיטת מדידה נוספת נקראת dangan והיא מייצגת את המרחק הגדול ביותר בין האגודל לבין האמה. במפתיע, למרות שמדובר בטכניקות גסות ולא מדויקות, בתי המגורים של האיפוגאו הם איתנים ויציבים. זוהי דוגמה נוספת לגאונות, יצירתיות והשימוש המירבי במשאבים של בני האיפוגאו ולא רק במה שקשור לשדות האורז אלא גם בבנייה של בתיהם.
כמו בכל היבט כמעט של החיים והתרבות של האיפוגאו, הבנייה של בתיהם, מההתחלה ועד לסיום, מגלמת בתוכה ביצוע של טקסים והתייחסות קפדנית לסימנים ואותות ולאיסורים ריטואליים המוכרים כ ngilin ובהם האיסור על הבנאים לקיים יחסי מין בערב תחילת הבנייה.
עבור האיפוגאו, בניית הבתים היא מסורת עתיקה ומכובדת של שירות לקהילה המכונה dangah הניתן ללא תשלום, בדומה מאוד למנהג הפיליפיני bayanihan. מנהג זה הראוי להערצה , של עזרה אחד לשני במסגרת הקהילה , מראה כי האיפוגאו כי ממקמים את המשפחה והקהילה מעל לשאיפה של צבירת הון.
כל בקתה מייצגת את משפחת האיפוגאו ואת תרבותה העשירה והקורנת. הבית עמיד בפני גשמי זלעפות, טייפונים, רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים. בתים ילידים אלה הם דוגמה מובהקת לחוסנם וליציבותם של האיפוגאו אל מול תמורות הזמן.