למעלה
Image Alt

פסטיבלים בפיליפינים

עשרת הפסטיבלים הידועים ביותר בפיליפינים

הפיאסטה או הפסטיבל הוא חלק בלתי נפרד ואינהרנטי לתרבות ולנשמה הפיליפינית. לכל עיר או עיירה במדינה יש לפחות פסטיבל מקומי אחד ובכל עיר גדולה יש גם פסטיבל אחד לפחות שנחגג מדי שנה בקול שמחה וששון כאשר הפייסטה האהובה והגדולה ביותר היא ללא כל ספק חגיגות הולדתו של ישו בחג המולד.
על פניו, הפייסטות או הפסטיבלים, נערכות לכבוד קדוש מסוים או שהן מציינות אירוע מסוים בהיסטוריה המקומית של העיר. בחינה מקרוב של התקופה הטרום קולוניאלית בפיליפינים מראה כי התושבים הקדמונים נהגו לחגוג את חגיהם הפגאניים באותם תאריכים זמן רב לפני הגעתו של הנווט הפורטוגזי וצוותו הספרדי. חגים אלה נחגגו אף הם כדי להודות על קציר מוצלח במיוחד וכדי להפגין הערכה והערצה לאל או לאב קדמון מסוים.

פסטיבל Sinulog בעיר סבו נחגג במשך 9 ימים, החל מיום ראשון השלישי של חודש ינואר

פסטיבל סינולוג מציין את המעבר של בני המקום מפגאניות לקתוליות, הוא נערך בעיר סבו והוא מתקיים לזכרו של הקדוש נינו – Santo Nino או הילד הקדוש. החגיגות נפתחות בתהלוכה הנערכת על הנהר המציגה את תהליך הפיכתה של סבו לקתולית, כאשר האייקון של סנטו נינו מוצג על סירה המעוטרת בפרחים ובנרות ומסמלת את הגעת הנצרות לחופי סבו(ובאופן בלתי נמנע לחופי המדינה כולה) באמצעות הכובשים האירופאים. אירועי הפסטיבל מסתיימים 9 ימים לאחר מכן במצעד הגדול של פסטיבל סינולוג כאשר החוגגים הלבושים בצבעוניות רבה צועדים ברחובות בנושאם אייקונים של סנטו נינו והם רוקדים בקצב של שני צעדים קדימה- צעד אחד אחורה וצועדים "Pit Senor! Viva Sto. Nino!" בזמן שהם עושים את דרכם אל אתר הסיום של המצעד במרכז הספורט של סבו.

פסטיבל Dinagyang של העיר Iloilo נחגג מדי שנה בסוף השבוע הרביעי של חודש ינואר

פסטיבל דינאגיאנג נחשב לפסטיבל המלכה של הפיליפינים והוא זכה בתואר 'הפסטיבל הטוב ביותר בפיליפינים' על ידי פקידי מועצת התיירות הפיליפינית. פסטיבל דינאגיאנג מציג את המשיכה של המקומיים לחגיגות ענק ולמהומות שמחות , הוא כולל מצעד של כ 20 קבוצות של בני המקום הלבושים כאנשי השבטים הילידים. גופיהם מכוסים בפיח כדי לחקות את הצבע 'השחור' של הילידים, לבושים בבגדי לוחמים מסורתיים הנקראים Ati Atihan, ורוקדים לקצב התופים כמצגת תרבותית של ההיסטוריה הקדומה של הפרובינציה ומהלך האירועים שהובילה להמרה לדת הקתולית עם הופעתו של הכובש הספרדי המכונה Kasadyahan.
ללא ספק, הפסטיבל המפורסם ביותר מתוך כמאה פסטיבלים הנערכים ברחבי המדינה כולה. פסטיבל דינאגיאנג של אילו-אילו הוא בוודאי אחת ממסיבות הרחובות הרועשות והצבעוניות ביותר שאי פעם תהיו בהן.

פסטיבל Ati Atihan של קליבו, Aklan נחגג מדי שנה בשבוע השלישי של חודש ינואר

נחשב לאם כל הפסטיבלים ,על פסטיבל אטי- אטיאן נאמר כי הוא האב הקדמון של כל פסטיבלי הענק האחרים הנערכים במדינה כמו פסטיבל ניסולוג בסבו ופסטיבל דינאגיאנג באילוילו. החגיגות מציינות את הסכם הקרקעות שנערך במאה ה 13 בין עשרת המנהיגים של השבטים שהגיעו לארכיפלג מבורנאו לבין המלך של 'אטי' או Aeta, מריקודו, ולזכרו של הפטרון של העיירה, סנטו נינו או ישו הילד. כחלק מהחגיגות אנשי העיירה מכסים את גופם בפיח שחור ומתלבשים בבגדים המסורתיים של בני ה'אטי' כאשר הם מסתלסלים לקצב התיפוף הרועם  וצועקים את קריאת הקרב "Hala Bira!"(בתרגום חופשי: צאו לקרב!) ברחובות העיר.

פסטיבל Kadayawan של העיר דבאו נחגג מדי שנה בשבוע השלישי של חודש אוגוסט

חגיגות הודיה צבעוניות במיוחד על קציר מוצלח במיוחד הנמשכות חמישה ימים. פסטיבל קדאיאואן נערך גם כמחווה לילידים של דבאו. נאמר כי השבטים האתניים הילידים של דבאו נהגו להתאסף לרגלי הר אפו בזמן הקציר כדי להודות לאל העליון ורב העוצמה שלהם , Bathala, על קציר מצוין.
שם הפסטיבל, נוסע מהברכה הממה והידידות של בני דבאו 'Madayaww', שמשמעותה טוב/יפה/נפלא/נעלה, ומכאן שמשמעות המילה Kadayawan היא 'שפע של טוּב' או 'כל דבר מצוין שמביא מזל טוב'. פסטיבל קדאיאואן הוא חגיגה של החיים ושל העושר השופע שהטבע מעניק לפרובינציה. כחלק מהתוכנית, נערך מופע בן שעתיים ובו 80 אמנים מקומיים מציגים את 8 הקבוצות הילידות של דבאו.

פסטיבל Panagbenga של העיר באגיו נחגג מדי שנה במהלך כל חודש פברואר

פסטיבל פרחים שנתי הנמשך חודש שלם בעיר הארזים, הכותרת של הפסטיבל היא מצעד של קרונות תצוגה המכסים לחלוטין בפרחים רעננים מקומיים. הפסטיבל החל כמחווה לפרחי העיר וכדרך להעלות את המוראל של התושבים לאחר רעידת האדמה ההרסנית שפגעה בהם קשות בשנת 1990. בהשראת מצעד הורדים של פסדינה בארה"ב וכמקור השראה לתושבי באגיו ששקעו בייאוש בשל הטרגדיה שפקדה את עירם נתן הפסטיבל דחיפה עזה קדימה לעיר באגיו, לתושביה , לכלכלתה ולענף התיירות שבתחומה.
במהלך הפסטיבל מתקיימות ברחובות תהלוכות של רקדנים הלבושים במוטיבים צבעוניים של פרחים, ובהשראת ריקוד ה Bendian.

פסטיבל Moriones של Marinduque נחגג משני שנה במשך שבעה ימים בתקופת ה'לנט'(תענית)

חגיגה מלאת חיים וססגונית המציגה את חייו ומותו הקדוש הרומאי המפורסם ,לונגינוס, שעל פי האגדה עינו האחת העיוורת קיבלה בחזרה את מאורה כאשר דמו של ישו הצלוב הותז על פניו כאשר הוא דקר את ישו בחנית שלו. הפסטיבל מציג בצורה ססגונית את הקדושים הרומאים כאשר המשתתפים עוטים מסכות צבועות וגדולות הנקראות גם Moriones ומציגים בצורה תיאטרלית למדי את האגדה על לונגינוס ברחובות מרינדוקה. שיאן של החגיגות ביום ראשון של פסחא כאשר נעשה הקישור בין האגדה של הקדוש לבין הפסיון והמוות של ישו הצלוב ומסתיים עם תפיסתו של הקדוש והסכמתו השלווה עם הוצאתו להורג.

פסטיבל Pahiyas ב Lucban ו Sariaya, Quezon נחגג מדי שנה ב15 לחודש מאי

חגיגה הנערכת לכבוד הקדוש איזידור הפועל. פסטיבל פאייאס שבלוקבאן מפורסם בזכות קישוטי הפירות והירקות אותם מציגים כל בעלי הבתים כהודיה על קציר מוצלח. הפסטיבל מציג בתים המקושטים בפירות ובירקות שונים, כאשר כל אחד מבעלי הבתים מנסה לגבור על שכניו לזכות בתחרות בסיום הפסטיבל. כל האירועים הם חלק מההודיה והמחווה לשנה מוצלחת.

פסטיבל Masskara של העיר Bacolod נחגג מדי שנה בשבוע השלישי של חודש אוקטובר, הקרוב ביותר ל 19 באוקטובר , יום הקמת העיר

זהו למעשה פסטיבל חדש יחסית שהחל רק בשנת 1980. פסטיבל מסקרה של העיר בקולוד נערך לראשונה על ידי אמני העיר והשלטון המקומי שהחליטו לערוך 'פסטיבל של חיוכים'. בקולוד ידוע בתור 'עיר החיוכים' אבל באותם ימים לא היו הרבה סיבות לחייך מאחר ומחיר הסוכר ( המוצר העיקרי המיוצר בבוקולוד) היה בצניחה מתמדת עם הופעתם של תחליפי הסוכר בנוסף על תאונה ימית שהביאה למותם הטרגי של 700 איש, רבים מהם תושבי העיר ובהם בני המשפחות המייסדות, כאשר כלי שייט התנגש במיכלית ושקע בים. לכן, פסטיבל מסקרה הראשון שנערך היה למעשה בגדר הצהרה מתריסה של אנשי בקולוד לכך שרוחם ורוחה של עירם תשוב ותתחזק על אף הטרגדיה שפקדה ואתם.

האוויר מתמלא בניחוח של קרנבל כאשר המשתתפים עטויי המסכות לבושים בתלבושות מרהיבות רוקדים את דרכם ברחובות העיר, מתנועעים לצלילי המוזיקה הלטינית ומציגים לראווה את מיומנויותיהם, הסיבולת שלהם ואת תנועותיהם המחשמלות. הריקוד ברחובות הוא חלק בלתי נפרד מהפסטיבל כמו המסיכה שעוטה כל אחד מהמשתתפים. במקור נצבעו המסכות ביד ועוטרו בנוצות ובחרוזים כיאה למסורת הפיליפינית המקומית , ועם השנים עברו מטמורפוזה והפכו למסכות פלסטיק בהשראה ישירה של המוטיבים מקרנבל המסכות של ונציה והקרנבל של ריו.
מבין האירועים הנחגגים במסגרת הפסטיבל אפשר למצוא דוכני אוכל, יריד חקלאי, אירועי ספורט, מופעי גן , קונצרטים ועוד. האירועים העיקריים של הפסטיבל הם תחרות מלכת היופי של מסקרה, תחרות ריקוד הרחוב וכמובן, הקרנבל עצמו.

פסטיבל Higantes של Angono, Rizal נחגג מדי שנה ב 23 בנובמבר

הפסטיבל מוכר גם כ'חגיגות סאן קלמנטה', ונערך לכבוד הקדוש הפטרון של העיר , הפטרון הקדוש של הדייגים, כאשר דמותו של הקדוש נישאת ברחובות העיר מלווה על ידי דמויות ענק המכונות Higantes , חלקן מתנשאות לגובה של 3.5 מטר עשויות מנייר ממוחזר וצבוע ומובלות ברחובות העיר על ידי המשתתפים הנקראים pahadores , הלבושים בבגדי דייגים צבעוניים, נעלי עץ, ומחזיקים ברשתות דייגים, משוטים וחפצים נוספים.
מצעד זה הוא חלק מחגיגה הנמשכת שבועיים בעיר אנגונו, הוא עובר ברחובות העיר ומגיע לבסוף אל Laguna de Bay עד שדמותו של הקדוש מוחזרת למקומה בכנסיה. במקור, ה Higantes היו למעשה קריקטורות שייצגו את השליטים הספרדים של העיר, כיוון שזו הייתה הדרך היחידה של התושבים להראות את מורת רוחם כלפי 'אדוניהם'.
בעלי האחוזות אסרו על אנשי העיירה לערוך חגיגות או פסטיבלים , כחלק מנסיונם לצמצם את הפעילות הפגאנית שעדיין רווחה במדינה באותם ימים. בעלי האחוזות הרשו לחגוג אירוע אחד בלבד מדי שנה והוא החגיגה לכבוד הפטרון הקדוש סאן קלמנטה. על כן יצרו האנשים קריקטורות ענק צבעוניות וקומיות של בעלי האחוזות ולאחר מכן הובילו אותן ברחובות העיירה כסוג של 'נקמה' קומית.
בעוד שבימים עברו נהגו להכין רק שתיים או שלוש דמויות ענק (שייצגו משפחה של בעלי אחוזות), הרי שכיום, כל אחד מ 13 הרבעים מציג לפחות 2 דמויות ענק המייצגות אותם במצעד ובסה"כ כ 40 דמויות ענק עוברות כעת ברחובות העיר אנגונו בזמן הפסטיבל. החגיגות הנערכות במשך שבוע מלא כוללות תחרויות של ריקודים ושירה, תערוכות אמנות, משחקי בינגו, מיסה מיוחדת , פסטיבל ברווז מטוגן ( itik) והדובדבן שבקצפת: מרוץ הענקים והתהלוכה של פגודת הקדוש כאשר כל החוגגים מתיזים מים על המשתתפים , הצופים ועל עצמם במהלך התהלוכה.

פסטיבל Magayon של Albay נחגג מדי שנה במהלך כל חודש אפריל

חגיגה של תרבות, אוכל ואמנות, פסטיבל מגאיון של אלבאי נוצר כדי לחגוג את הר מאיון עוצר הנשימה, גאוות פרובינצית אלבאי ולספר את האגדה אודותיו. שמו של הר כביר הר יפה זה נובע מהכינוי Daragang Magayon או 'גבירה יפה'. מתוך כבוד ליופיו הנדיר והציורי של ההר וסביבותיו, אנשי אלבאי חוגגים את פסטיבל מגאיון באהבה ובהתלהבות רבה.

למידע כללי על הפיליפינים

You don't have permission to register